ישראל, לפי הגדרתה, היא מדינת העם היהודי. הנהגת ישראל מאמינה שאחת המטרות המרכזיות היא שמירה על הרוב היהודי במדינה. לפיכך, לחוק האזרחות הישראלי יש הטיה בולטת לטובת המורשת היהודית בכל הנוגע לעניין קבלת אזרחות ישראלית. חוק האזרחות מגדיר את התנאים שבהם ניתן לקבל אזרחות ישראלית. ישנן מספר דרכים עיקריות לרכוש אותו, המתוארות להלן.
קבלת אזרחות בעת החזרה לישראל
חוק השבות קובע כי כל יהודי שיקבל תעודת השבות יהפוך לאזרח ישראלי ויהיה רשאי להגיש בקשה לקבלת מעמד בישראל ולעלות לישראל. תעודה כזו תהפוך כמעט אוטומטית לאזרחות ישראלית עם ההגעה לישראל. בשנת 1970 תוקן החוק ונקבע כי אשת יהודי וילדיו, וכן נכדיו של יהודי ורעייתם, יהיו כפופים לחוק השבות, ויזכו לקבל תעודה של השיבה, אך בתנאי שהם יהודים. בשנת 1999 קבע בית המשפט העליון בישראל כי צאצאיהם של יהודים שכעת אינם מקיימים אורח חיים יהודי לא יורשו לעלות לישראל מכיוון שלא ניתן לראותם כיהודים לפי הוראות חוק השבות. המחוקקים הישראלים מבחינים בין חוק השבות, המעניק ליהודים וצאצאיהם את הזכות לעלות לישראל, לבין חוק האזרחות הישראלית, המעניק אזרחות באמצעות תעודה ושיבה. במילים אחרות, חוק השבות אינו מגדיר אזרחות ישראלית, הוא רק מאפשר ליהודים וצאצאיהם להגיע לישראל לצמיתות. יחד עם זאת, מדינת ישראל מעניקה אזרחות לכל מי שעלה לארץ באמצעות חוק השבות, אם המבקש חפץ בכך, למרות שחוק השבות אינו מציין זאת במפורש.
דרכים נוספות להתאזרחות
אם לפחות אחד מההורים בעת לידת הילד היה אזרח ישראלי, הרי שהילד מקבל זאת אוטומטית מלידה, אך בכפוף ללידה בארץ. ילדים שנולדו מחוץ לישראל זכאים לאזרחות רק אם אחד מהורי הילד היה אזרח ישראלי מלידה. במילים אחרות, עקרון זכות הדם מוגבל לדור אחד בלבד שנולד בחוץ לארץ. למרות הגבלות אלו, צאצאים ילידי חוץ של אזרחים ישראלים רשאים לרכוש אזרחות ישראלית באמצעים אחרים, כגון חוק השבות, אם הם עומדים בקריטריונים מסוימים.
זרים מבוגרים יכולים לרכוש אזרחות ישראלית באמצעות התאזרחות. על מנת לעמוד בתנאי ההתאזרחות נדרש לחיות בארץ בסך הכל שלוש שנים מתוך חמש השנים האחרונות. המבקש יכול להגיש את הבקשה על ידי עורך דין הגירה לישראל.
